מחוזי חיפה: פס"ד בערעור על בימ"ש לענייני משפחה

השופטת ש' שטמר, אב"ד

עיקרה מחלוקת

1.         אשה הלכה לעולמה. בעודה בחייה היא התגרשה מבעלה על פי פסק דין לגירושין, שבו נכתב כי הצדדים הסכימו שלאף אחד מבני הזוג לא יהיו  זכויות ואו תביעות מכל סוג שהוא כלפי בן הזוג האחר. לאחר מותם של בני הזוג, נצים שניים מילדיהם, בת ובן, על הבעלות בנכס מקרקעין: הבת, שהיא היורשת היחידה של האשה על פי צוואתה, טענה כי הנכס נרכש על ידי אם המנוחה ולפיכך יש להעביר את הנכס לבעלותה. לחילופין טענה הבת, כי האם הייתה בעלת מחצית הזכויות בנכס על פי "הלכת השיתוף", ולפיכך מחצית הזכויות בנכס, הן שלה. הבן טען כי הנכס נרכש על ידי האב וכי הוא קיבל אותו במתנה עוד בחיי האב. 

            עיקר המחלוקת הוא, אם הסכם הגירושין, חסם את דרכה של הבת לתבוע זכויות בנכס. 

            הצדדים ייקראו בהמשך פסק דיני על פי האות הראשונה של שמותיהם הפרטיים: המערער והמשיב שכנגד יכונה "ח", והמשיבה והמערערת שכנגד - "נ". 

פרטים עובדתיים רלוונטיים

2.         האב המנוח היה נשוי למנוחה ל' החל משנת 1956 (עזבונו של האב המנוח הוא המערער 2, ועזבונה של האם המנוחה הוא המשיב מס' 1). נולדו להם 12 בנים ובנות. המנוח והמנוחה התגרשו ב-3/9/99.

הן ח' והן נ' הם ילדיהם של בני הזוג, אח ואחות.

האם נפטרה ביום 2/9/03. יורשתה היחידה של המנוחה, על פי צוואה שקויימה, היא בתה נ'. האב נפטר בשנת 2007. הוא לא השאיר צוואה, וככל הנראה עדיין לא ניתן צו ירושה לגבי עזבונו.

3.         המחלוקת בין ח' לנ' היא באשר לחלקה באדמות כפר אעבלין, הרשומה בלשכת רישום המקרקעין כחלקה 73 גוש 12209. החלקה נרכשה על ידי ההורים או מי מהם בשנת 1958. על החלקה בנוי בית בן שתי קומות.

נ'  טענה בבית משפט קמא כי יש לרשום את הבעלות בחלקה על שם האם המנוחה, וממנה כיורשתה היחידה, להעבירה על שמה. לחילופין טענה נ' כי לפי "חזקת השיתוף" שחלה על האם ועל האב המנוחים, זכאית האם המנוחה למחצית מרכושו של האב. לפיכך מגיע ל-נ' לקבל מחצית מהחלקה שבמחלוקת.

ח' טען כי הבעלות בחלקה היא של אביו המנוח, והוא העניק לו את החלקה במתנה עוד בחייו על פי יפוי-כח מיום 20/8/03. עוד נטען שהאם, ובעקבותיה יורשתה, מנועות על פי הסכם הגירושין מלתבוע תביעות כלשהן כנגד עזבונו של האב.

פסק דינו של בית משפט קמא

4.         פסק דינו של בית משפט קמא ניתן, בהסכמת הצדדים, על פי הכתובים הנמצאים בתיק, מבלי שנשמעו הצדדים. 

5.         תחילה דן בית משפט קמא בשאלה העובדתית מי מבני הזוג רכש את הנכס. לעניין זה סקר בית המשפט את ההליכים שנקטו הצדדים: בשנת 1992 הגיש האב המנוח תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת נגד פלוני - סובחי מנסור עזאם - לאכיפת הסכם מכר של החלקה משנת 1958. ביום 22/2/92 ניתן פסק דין, בהעדר הגנה, לטובת האב. בעקבות פסק דין זה, נרשמה הערת אזהרה על חלקו של האב.

ביום 9/6/03 הגישה נ' תביעה בשם האם, בעוד האם בחיים, לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביקשה שיוצהר כי האם היא בעלת החלקה, ככל הנראה מבלי להתייחס לתביעה של האבמשנת 1992. ביום 14/6/06, ניתן בהסכמת הנתבעים בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין כמבוקש על ידי נ', לפיו האם זכאית להירשם כבעל המקרקעין.

בשלב זה היו תלויים ועומדים שני פסקי דין סותרים.

נ' פנתה לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לבטל את פסק הדין שניתן על ידו ביום 22/2/92 בהעדר הגנה. ניתנה החלטה כמבוקש.

על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, נרשמה הערת אזהרה לטובתה של האם המנוחה על החלקה ונמחקה הערת האזהרה שנרשמה לטובת המנוח.